פסק-דין בתיק ת"א 11904-09-08

בפניי תביעה כספית, על נזקים נטענים  בסך של 200,000 ש"ח, עקב טענה לרשלנות הבנק הנתבע.

בכתב התביעה, מפרט התובע את סיפור המעשה כדלקמן:

התובע הוא לווה, שנטל הלוואה לרכישת בית הוריו בקרית אתא מהנתבע, בנק מזרחי טפחות.

בשנת 1984 קיבל התובע דירת זכאות מחב' עמיגור (ברח' הביקורים 20 נווה חן, קרית אתא). בגין הדירה שילם דמי שכירות חודשיים.

התובע החזיר את דירתו לעמיגור ורכש בשנת 1988 דירה ברח' שטיינברג בסכום של 49,000 ש"ח.

כל הדירה נרכשה במשכנתא.

בשנת 1998 הצטבר לתובע חוב פיגורים בסדר גודל של 20,000 ש"ח.

התובע פנה למשרד השיכון על מנת לפרוס את חוב הפיגורים וחוב המשכנתא לתקופה נוספת, על מנת שההחזרים יהיו קטנים יותר.

משרד השיכון אישר את פריסת ההלוואה אבל עו"ד גרי אביבי, שהציג לטענת התובע את עצמו בשם הנתבע, פינה את התובע מהדירה האמורה.

הדירה נמכרה ע"י המתווכת, טטיאנה רטנר (שלטענת התובע עבדה בשיתוף פעולה עם עו"ד גרי אביבי), כאשר המתווכת נפגשה עם התובע והפגישה אותו עם שני קונים פוטנציאלים, אשר רכשו את הדירה ברח' שטיינברג. הפגישה נערכה במשרדו של עו"ד אביבי וזאת ביום 12.4.09.

התובע טוען, כי לא קיבל סכום כלשהו ממכירת אותה דירה חרף העובדה, לטענתו, שסכום המכירה עמד על סך של 370,000 ש"ח וחובות המשכנתא הכוללים שלו עמדו על סך 140,000 ש"ח, כולל חובות הפיגורים.

רק בדיעבד, הוברר לתובע, לטענתו, כי למעשה מכספי התמורה בעבור הדירה ברחוב שטיינברג, שילם עו"ד גרי אביבי תשלומים שונים על חשבון רכישת חלקם של אחיו בדירה בשכ' התימנים וכן תשלומים נוספים לצורך הקמת הבית על המגרש שרכש מאחיו.

לטענת התובע, אף אחד לא יידע אותו והסביר לו שלמעשה, המשכנתא שרבצה על הדירה ברחוב שטיינברג נגררה לבית בשכ' התימנים. ראיה לכך היא העובדה, שהתובע מעולם לא שילם תשלום כלשהו על חשבון המשכנתא, שלכאורה , נגררה בשלב כלשהו לבית הוריו בשכ' התימנים (מצב שנמשך לאורך חמש שנים, משנת 1999 ועד שנת 2005). לאחר שקיבל את המסמכים מבנק טפחות (במסגרת תביעה לצו מניעה שהוגש נגד הבנק בתיק 4113/05) הבין התובע לראשונה, שנרקמה עיסקה בין עו"ד גרי אביבי, מי שלכאורה ייצג אותו בהליכים אל מול בנק טפחות לבין בנק טפחות.

עינינו הרואות, כי עיקר הטענות של התובע מופנות לכך, שלא היה מודע לכך, כי המשכנתא מדירתו ברח' שטיינברג נגררה לבית הוריו בשכ' התימנים, דבר שלטענתו גרם לו נזק כספי אותו הוא מעריך בסכום של 200,000 ש"ח.

התובע טוען בתביעתו למספר עוולות שנגרמו לו על ידי הבנק:

העוולה הראשונה המיוחסת לבנק: התרשלות בכך שהבנק העביר את הכספים (אם העביר אותם), בשל הבעייתיות של התובע כלווה וכן התרשל בכך, שלא הודיע לתובע שעליו לשלם בעבור המשכנתא שלכאורה, נגררה מן הנכס ברחוב שטיינברג לנכס בשכ' התימנים.

זאת ועוד, באותה תקופה היה התובע צריך לשלם 1,400 ש"ח לחודש משכנתא, שעה שהכנסתו הכללית הייתה נמוכה מסכום זה ולכן גם לא היה מסכים לכך מעולם.

לטענת התובע, עצם הבנק את עיניו לנוכח מצבו הכלכלי והסתיר ממנו עובדות אמיתיות, תוך החתמתו בעורמה על משכנתא, שאין לו יכולת לשלמה, ובהמשך לא מימש את החוב שנוצר למרות שהיה בפיגור.

העוולה השנייה המיוחסת לבנק: לאור היותו של התובע על גבול אנאלפביתיות (לטענת עורך דינו), היה על הבנק חובה, כמלווה, לבדוק אם התובע הבין את משמעות העיסקה והבין שלמעשה, הוא גורר את המשכנתא בדירה ברחוב שטיינברג לשכ' התימנים.